"אנחנו מנסים לעלות ושוב יורדים למטה" – המשפט הזה נשמע כמעט בכל חברה שכבר לא קטנה. יש בה מחלקות, אולי כבר אגפים או חטיבה, עשרות עובדים – לפעמים מאות – והתחושה הטבעית היא שהחברה אמורה להיות כבר "בקומה הבאה". בשנים האחרונות נוספו לקוחות, נוספו פרויקטים, נוספו מנהלים, נוספו מערכות – כל רבעון כמעט אפשר להצביע על עוד צעד שנראה כמו עלייה. אבל כשמנכ"ל מסתכל על התקופה האחרונה, הוא שומע את עצמו אומר להנהלה: "בכל פעם שאנחנו מנסים לעלות, אני מרגיש שאנחנו שוב יורדים למטה – לחזק שוב דברים שכבר היו אמורים לעמוד לבד."

"צריך לשפר תהליכים" – המשפט הזה נשמע כמעט בכל חברה שהגיעה לשלב מסוים. הוא נאמר בדרך כלל אחרי עוד שבוע עמוס, אחרי עוד ישיבה שנמשכה יותר ממה שציפו, אחרי עוד נושא שחזר לשולחן למרות שכבר "סגרו" אותו. אף אחד בחדר לא מתנגד. להפך. כולם מהנהנים. ברור שצריך יותר סדר. יותר דיוק. יותר בהירות. יותר תיאום.

יש רגע שחוזר אצל הרבה מנכ"לים. החברה מחליפה אנשים, משנה מבנה, מגייסת "טאלנטים" – ובכל זאת משהו עמוק לא זז. בהתחלה זה נראה כמו תקלה נקודתית: איש מכירות "לא מספיק חזק", מנהל תפעול "לא מחזיק את הגודל", סמנכ״ל כספים "לא מתאים לשלב הבא". אחר כך מגיעים עוד גיוס, עוד רה־ארגון, עוד סדנת מנהלים. למרות כל אלה, אחרי כמה חודשים אותו דפוס חוזר: אותו עומס עליך, אותם חיכוכים, אותו סוג בלגן. בשלב מסוים עולה השאלה: אולי הבעיה היא לא בהם?